ע"א 11416-09-10

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור מכמה טעמים. ראשית, באשר לטענת המערער כי בית המשפט הישראלי הוא הפורום המתאים לדון בתביעה, מסכימים השופטים עם קביעתו של בית משפט קמא כי ישראל אינה הפורום המתאים. רוב הקשרים במקרה זה מובילים לפורום זר בארצות הברית. פרופ' דמבו, הנאשם העיקרי, הוא תושב ארה"ב, ופרסם את המאמר המדובר בכתב עת אמריקאי. כל ההפרות לכאורה התרחשו בארה"ב. זאת ועוד, תלונתו הקודמת של המערער בעניין הכתבה טופלה אף היא בארה"ב. עוד קובעים השופטים כי טענתו של המערער כי הנתבעים ייחסו את עבודתו לאחרים אינה משכנעת, מה גם שהוא לא נקט בצעדים כלשהם לחקירת הנתבעים, וכתב טענותיו הראשוני כלל לא הזכיר טענה זו. שנית, פסק הדין מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי התביעה נעדרת עילת תביעה כנגד המשיבים. המערער לא טען כי המשיבים העתיקו את יצירתו, דבר המהווה תנאי מוקדם לתביעה בגין הפרת זכות יוצרים. השופטים מדגישים כי גם אם טענות המערערת היו נכונות, הן לא היו מהוות הפרת זכות יוצרים, ועל כן יש לדחות את התביעה נגד כל המשיבים. בנוסף, כתב התביעה המתוקן של המערער מכיל טענות סותרות, הטוענות הן כי מאמרו של פרופ' דמבו התבסס על מחקריו שלו, והן כי לא היה, אך היה עליו לציין את שמו. השופטים דוחים גם את טענותיה החלופיות של המערערת בדבר עשיית עושר ולא במשפט ורשלנות, ומדגישים כי ללא העתקה או ציטוט לא תיתכן חובת ייחוס, ולפיכך אין עילת תביעה בגין רשלנות או עשיית עושר ולא במשפט. לבסוף, קובעים השופטים כי על המערערת לשאת בהוצאות המשיבים, בהתחשב במכלול הנסיבות. הסכום שנקבע על ידי בית משפט קמא הוא סביר, והתנהלותו של המערער לאורך כל המשפט, לרבות הגשת כתבי טענות בניגוד להחלטות בית המשפט, מצדיקה צו הוצאות זה. לפיכך הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם לכל אחד מחמשת המשיבים סך של 11,800 ₪.