תפ"מ 5688-01-23

תקציר

הנתבעת טענה כי התובעת לא מנעה מהם לשכוח לממש את האופציה החוזית להארכת הסכם שכירות, אך השופטת דחתה טענה זו. התובע לא נדרש להזכיר לנתבע את קיומה של האופציה או לסלוח לו על איחורו במימושה. השופטת הדגישה כי חובת תום הלב אינה מחייבת צד להעדיף את האינטרסים של הצד השני לפני האינטרסים שלו, במיוחד כאשר מדובר בוויתור על תשלומים כדין. בקשת הנתבע הסתכמה למעשה בחיוב התובע לפעול כ"מלאך" נדיב, דבר שבית המשפט ראה כבלתי ראוי. תחת זאת, אישר השופט את פרשנותו המילולית של הסכם החכירה, שחייב את הנתבעים להודיע על כוונתם להאריך את חוזה השכירות 90 יום לפני פקיעתו. מאחר שהנתבע לא עשה כן, זכותו של התובע לתבוע את פינוי הנתבע. עוד ציינה השופטת כי חובת תום הלב של הנתבעים הוחמרה משום שהאופציה העניקה להם זכות מועדפת. בנוסף, לא היה נהוג שבעלי דירות שולחים תזכורות לגבי מועדי אופציות או מוותרים על התאריכים שצוינו. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעת לפנות את הנכס המושכר עד ליום 30.6.2023 ולפצות את התובעת בהוצאותיה ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. ההחלטה התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים.