ת"א 12577-10-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תיק בעלות משותפת על מקרקעין, בו מעורבים מספר נאשמים. השאלה העיקרית היא האם הצדדים מחזיקים במשותף בחלקות קרקע מסוימות, המכונות חלקות התמורה, ואם כן, האם התובעת זכאית לדמי שימוש הולמים בגין קרקעות אלה כמתחייב מסעיף 33 לחוק המקרקעין. בית המשפט מגיע למסקנה כי מגרשי התמורה אכן מייצגים רכוש בבעלות משותפת, כפי שנקבע בתכנית אפ/1005, לפחות לצורך משפט זה. עם זאת, תביעת התובעת לדמי שימוש נדחית, שכן השימוש במקרקעין על ידי הנתבעים לא היה בלתי חוקי. ההסכמות וההתנהלות בין הצדדים מצביעות על הבנה והסכמה הדדית לגבי חלוקת המגרשים והשימוש בהם. באופן ספציפי, בית המשפט מוצא כי השימוש בחלקות 2, 3, 4 ו-5 הוסכם על שני הצדדים, מה שהופך אותו לחוקי ופוטר את הנתבעים מתשלום דמי שימוש. עם זאת, השימוש בחלקה 27 נחשב בלתי חוקי ומהווה הסגת גבול, שכן הוא סותר את החלוקה המוסכמת. לפיכך, זכאית התובעת לקבל את מלוא דמי השימוש בגין חלקה ספציפית זו. חוות דעת המומחה של בית המשפט קובעת את הסכום הראוי, אשר בית המשפט מורה לנתבע 4, או למי מטעמו, לשלם לתובע. סכום זה עומד על 112,712 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מאמצע התקופה, בצירוף מע"מ. בנוסף, ישולמו דמי שימוש שנתיים בסך 33,350 ₪, החל מיום 1.7.2019 ועד להשבת החלקה לתובע. עוד קובע בית המשפט כי התובע אינו חייב בתשלום הוצאות לנתבעים 1, 2 ו-3, ומורה לנתבעת 4 לפצות את התובע בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך 20,000 ₪, בתוך 30 יום.