עע"מ 7293/20

תקציר

במקרה של פנגיה נגד אומגה, בית המשפט בחן שתי סוגיות עיקריות: האם עתירתה של פנגיה התעכבה ואם הצעתה של אומגה עמדה בדרישות המכרז. בית המשפט הגיע למסקנה כי למרות לוחות הזמנים הצפופים, אין לדחות את עתירתה של פנגיה מחמת שיהוי, שכן סוגיית הליבה היא תוקפה של ההצעה. בית המשפט קבע כי הצעתה של אומגה, שהסתמכה על בית החולים רמב"ם כקבלן משנה, לא עמדה בתנאי הסף של המכרז המחייבים ניסיון ישיר בהפעלת מעבדה. לשון המכרז קבעה כי על קבלן המשנה להיות מעורב באופן פעיל בהפעלת שירותי המעבדה, קריטריון שאומגה לא עמדה בו מאחר ונמצא כי מעורבותו של רמב"ם מוגבלת להתייעצות ולא להפעלה בפועל. בית המשפט זיהה חוסר עקביות במצגים שהוגשו לוועדת המכרזים ואי בהירות באשר לתפקידו של רמב"ם בביצוע המכרז. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי הצעתה של אומגה, שלא עמדה בתנאי הסף הברורים של המכרז, הפרה את עקרון השוויון בין המציעים. בעקבות זאת, ביטל בית המשפט את זכייתה של אומגה והחזיר את הנושא לוועדת המכרזים על מנת שתגדיר מחדש את הצעדים הבאים המתאימים, תוך מתן אפשרות לאומגה להמשיך באופן זמני את פעילותה על מנת לשמור על רציפות השירות במערך הבדיקות בתקופת הקורונה. החלטה זו הדגישה את חשיבות העמידה בדרישות המכרז להבטחת הגינות ושוויון, במיוחד בנושאים הנוגעים לבריאות הציבור. אומגה, יחד עם גורמים נוספים המעורבים, חויבה לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער.