ע"פ 8560/18

תקציר

בהחלטה זו של ערכאת הערעור נדחה הן על ההרשעה והן על גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. טענות המערער ערערו בעיקר על הממצאים העובדתיים והערכות המהימנות שנעשו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה כי אין להתערב בקביעות עובדתיות אלא אם נפלו טעויות מהותיות, שאף אחת מהן לא הייתה קיימת במקרה זה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נמצא נתמך היטב בראיות, לרבות בחינה יסודית של עדויות ועדויות של מאבטח שהיה עד לחלק מהאירוע. טענותיו של המערער בדבר אי עקביות ואי דיוקים בעדות נחשבו מינוריות ולא פגעו במהימנות העדות. יתר על כן, בית המשפט המחוזי התייחס בכובד ראש לסוגיות הנוגעות לאמינותה של המתלוננת, במיוחד בהתחשב במצבה ובציר הזמן של האירועים. בית המשפט מצא ביטויים חיצוניים לאי הסכמתה של המתלוננת מאוששים בעדותו של המאבטח, שקיבלה חיזוק גם מעדויות אחרות שתיארו את מצוקתה לאחר האירוע. בית המשפט לערעורים ציין את חוסר הרלוונטיות של נקודות שנויות במחלוקת מסוימות הנוגעות לשלבים מוקדמים יותר של האירוע, והדגיש כי הקביעה הסופית של אי הסכמה במהלך האונס הייתה חד משמעית. טענותיו של המערער בדבר כשל חקירתי וערעורו על תפיסת ההסכמה נדחו. בית המשפט לערעורים אישר גם הוא את גזר הדין, וקבע כי הוא אינו מייצג סטייה מנוהלי הענישה המקובלים ומשקף כראוי את חומרת העבירה. בכך אישר בית המשפט לערעורים את ממצאי בית המשפט המחוזי ואת גזר הדין, והמערער חויב להתחיל את ריצוי עונשו ביום 1.6.2020, עם הוראות ספציפיות לכניסה לכלא.