ת"א 28284-08-12

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית הדין לדון בתביעה בדבר תגמולים ושכר לעובדים של שני חברי קיבוץ שנפטרו. התובעים, בהיותם יורשיו של המנוח, ביקשו מבית המשפט להכריז על השניים כחברים רשמיים בקיבוץ, הזכאים לאותן הטבות כמו שאר חברי הקיבוץ, לרבות הזכות להוריש את דירת מגוריהם בתוך הקיבוץ. לחילופין, טענו התובעים כי אם ימצא בית המשפט אחרת, יש להכיר במנוח כעובד הקיבוץ ובכך להיות זכאי לשכר הולם בגין עבודתו, וכן לפיצוי בגין התנהגות מפלה כלפיהם. הקיבוץ הנתבע טען לדחיית התביעה על הסף, וקבע כי היא התיישנה בשל התיישנות, וכי לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית לדון בתביעה החלופית בעניין תשלומי שכר. בית הדין פסק לטובת התובעים בקובעו כי יש לבחון את התביעה העיקרית ביחס למועד תחילת מגוריו של המנוח בקיבוץ, וכי התביעה החלופית, אף שהיא תקפה, אינה נופלת בסמכותו של בית הדין לעבודה שכן הוא אינו מבקש הכרה ביחסי עובד מעביד. תחת זאת, התביעה החלופית מבקשת פיצוי בגין ההתעשרות הבלתי חוקית לכאורה של הקיבוץ מעבודתו של המנוח ללא תשלום הולם. בית המשפט התייחס גם לטענות הנתבעת בדבר חוסר תום הלב הנטען של התובעים ושיהוי סביר בהגשת התביעה, ומצא אותן חסרות שחר. משכך, קבע בית המשפט כי אין לדחות את התביעה על הסף, והורה לנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בגין הבקשה בסך 6,500 ש"ח, שישולמו ללא קשר להכרעת הדין הסופית במשפט.