ע"ע 137/08

תקציר

במקרה זה דן בית הדין במספר ערעורים הנוגעים לזכויות העסקתו של מהגר עבודה טורקי, מאטין אילינדס, בענף הבנייה בישראל. הסוגיה המשפטית נבעה משינויים במתכונת ההעסקה המתחייבת מהחלטת ממשלה, המחייבת העסקת עובדים זרים באמצעות תאגידי כוח אדם מתמחים ולא ישירות על ידי חברות בנייה. אילינדז תבע פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה והטבות נוספות, וטען כי העברתו לתאגיד, סטון בע"מ, סיימה למעשה את העסקתו בחברת פרידמן הקשורי הנדסה, ובכך זיכתה אותו בפיצויי פיטורים. בית הדין האזורי קיבל חלקית את טענותיו, ופסק פיצויים בגין אי הפרשות לקופת חיסכון ופדיון חופשות, אך דחה את תמריצי הפיטורים ואי היעדרות. בערעור פירש בית הדין את חובות הפיטורים לפי דיני העבודה בישראל, וקבע כי חברות בנייה כמו חשחורי אכן חייבות בפיצויי פיטורים בשל שינוי מדיניות ההעסקה של הממשלה, ודחה את הרעיון של "חוזים מסוכלים" שיפטרו אחריות כזו. עם זאת, תביעת העובד לתמריץ אי היעדרות נדחתה, ואישרה מחדש כי התמריצים הוטמעו בשכר המינימום תחת טבלאות השכר הרלוונטיות. בית הדין גם הפך את החלטת בית הדין האזורי בעניין תשלום "תוספת 2000", וקבע כי היא כבר כלולה בשכרו של העובד. ההחלטה הדגישה את הצורך בנוהלי תגמול הוגנים לעובדים זרים, בהתאם לכוונת המחוקק לשפר את תנאי העסקתם, והגנה מפני פרקטיקות פיטורים בלתי צודקות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, דבר המשקף את האופי המאוזן של פסיקות בית המשפט.