ע"פ 502/10

תקציר

ערכאת הערעור במקרה זה אישרה את החלטת בית משפט קמא, ואישרה את הרשעתו של המערער ברצח. בית המשפט הדגיש את הסתייגותו הכללית מהתערבות בממצאי בית משפט קמא, ובפרט בכל הנוגע למהימנות, שכן לבתי משפט קמא יתרון של צפייה בעדים ממקור ראשון. חריגים להתערבות בערעור קיימים רק במקרים של ממצאים בלתי סבירים בעליל או טעויות משמעותיות, שאף אחד מהם לא נמצא כאן. הרשעתם של המערערים התבססה במידה רבה על עדותו המשכנעת של המערער מס' 1, על ראיות פורנזיות ועל עדויות מאששות לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. סעיף זה מאפשר הודאה בהצהרות של עדים מחוץ לבית המשפט בהתקיים תנאים מסוימים, הליך שערכאת הערעור מצאה כי בוצע כראוי. העדפתו של בית משפט קמא את העדויות הראשוניות במשטרה על פני עדויות בבית המשפט הייתה מוצדקת בשל הפירוט והקוהרנטיות של אמירות אלה לעומת העדויות המעורפלות בבית המשפט. בית המשפט דחה את התיאוריות החלופיות של ההגנה כבלתי מבוססות ובלתי הגיוניות, לרבות טענות בדבר פציעה עצמית של המנוח ומעורבותו של צד שלישי לא ידוע. כמו כן נדחו טענות בדבר היעדר ראיות חלופיות וסוגיות פרוצדורליות הקשורות לשפה במהלך החקירה. היסוד הנפשי של כוונה להרוג, הדרוש להרשעה ברצח, נקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, ולא נמצאו ראיות להתגרות שיש בהן כדי להפחית את האשמה. בית המשפט שב והדגיש כי מה שמכונה "רצח על רקע כבוד המשפחה" מהווה הפרה חמורה של הצדק, ודחה כל הצדקה תרבותית למעשים כאלה. מאסרי העולם שנגזרו על המערערים אושרו, תוך ציון אופיים המתועב של פשעים כאלה נגד נשים.