רע"א 3615/22

תקציר

בית המשפט החליט שלא לאשר את הבקשה לזמן עורכי מסמכים כעדים, וקבע כי העדויות לא ישנו באופן משמעותי את הטענות הקיימות ולא יצדיקו עיון חוזר בהליכים קודמים לאחר הליך משפטי ממושך. ההחלטה הושפעה מגורמים שונים, לרבות עיכובים פרוצדורליים, נסיבות שלא השתנו והסכם קודם בין הצדדים שלא כלל חקירת עדים לגבי מסמכים מסוימים. בית המשפט סבר כי יש לבחון את קבילותם ומשקלם של מסמכים אלה בשלב הסיכום, כפי שנקבע בעבר בהסכם פרוצדורלי מיום 14.6.2020. המבקשים ערערו על החלטה זו, וטענו כי בית המשפט שגה בהערכת המצב בכך שלא שקל את הרלוונטיות של המסמכים ועדויות העדים לאימות דיווחים קיימים, ולא הציג ראיות חדשות. הם ציינו כי המסמכים כבר היו בידי בית המשפט והפנו לפסיקה קודמת שהתירה מסמכים אלה כראיות. למרות טענות אלה, סבר בית המשפט כי החלטתו של בית משפט קמא נופלת בגדר שיקול דעתו הפרוצדורלי, תוך הכרה בעיסוקו העמוק יותר בפרטי המקרה בהשוואה לערכאת ערעור. היא שבה והדגישה כי החלטות פרוצדורליות מסוג זה תלויות בפרטי המקרה ובצורך לנהל את התהליך ביעילות. בית המשפט דחה את הבקשה מבלי לתת שלב תגובה, והצדיק את ההחלטה בכך שהדגיש את השיהוי ואת השיבוש האפשרי שהבקשה עלולה לגרום בהליך המשפט.