ע"פ 5008/10

תקציר

לאחר עיון בכל החומרים שנמסרו, החליט בית המשפט לערעורים לדחות את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הערעור ערער בעיקר על הערכת מהימנות העדים על ידי בית המשפט המחוזי ועל קביעותיו העובדתיות. עם זאת, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בעניינים אלה, שכן לבית המשפט המחוזי יתרון של התרשמות ישירה מעדים וניסיון רב בהערכת עדויות. המערער לא הציג טיעון משכנע להתערבות בממצאי בית המשפט המחוזי. באשר לתחולתו של כלל "דיברה פלגיננית", מקום בו אימץ בית המשפט חלקים מעדותה של המתלוננת תוך דחיית אחרים, הסכים בית המשפט לערעורים עם גישתו של בית המשפט המחוזי, וראה אותה סבירה וראויה במקרה זה. בית המשפט פירט את נימוקיו להרשעת המערער בעבירות אלימות ואיומים, אך לא באונס ובניסיון אונס. בהכרעת הדין הובהר כי עדותה של המתלוננת עקבית ואמינה, וראיות חיצוניות, לרבות עדויות הבן וחבר, תומכות בתיאור מעשי האלימות. זאת ועוד, בעדותו של המערער היו סתירות שתמכו בגרסתה של המתלוננת לאירועים. בית המשפט הכיר באפשרות שעבירות המין התרחשו, אך זיכה את המערער מחמת הספק הסביר. גזר הדין שיקף את הנסיבות הקשות והיה מידתי ביחס לחומרת העבירות, כך שייתר את הצורך בהתערבות. פסק דינו של השופט מלצר נתמך על ידי השופטים א' ארבל וי' דנציגר.