בצה"מ 9717-07-18

תקציר

בית המשפט מקבל את טענות המשיבים לפיהן עבודות הבנייה שביצע העותר לא עמדו בדרישות הסף הקבועות בתקנות התכנון והבניה. העותרת לא טענה אחרת, ותגובתו בכתב של המשיב אכן לא צורפה לבקשה. על-פי חוק התכנון והבנייה, צו הריסה מנהלי לבית מגורים מוצדק אם עבודות הבנייה לא הושלמו או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום השלמתה, ובית המגורים לא אוכלס או שחלפו פחות משלושים יום מאז הכיבוש. בית המשפט מצא כי העותר לא הצליח לסתור את חזקת התקינות המינהלית לטובת המשיב. זאת ועוד, העותר לא הוכיח פגמים חמורים בצו ההריסה המנהלי המצדיקים את התערבות בית המשפט. העותר טען כי תצהיר המפקח לא התייחס לשאלת אכלוס המבנה, אך בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי בניית תוספת העץ והגדר לא הושלמה. די היה בתצהיר ובתצלומים המצורפים כדי להראות כי עבודות הבנייה נמשכו ולא הושלמו או אוכלסו. טענת המבקש כי הבנייה בוצעה שמונה חודשים קודם לכן סותרת את חומר הראיות. אשר להליך הפלילי המתנהל נגד העותר, בית המשפט לא מצא פגם בהתנהלות המשיב, שכן תכליתו של צו הריסה מינהלי היא למנוע מבנייה בלתי חוקית ליצור עובדה מוגמרת. בית המשפט הדגיש את ההיקף המצומצם של התערבותה בשיקול דעתה של הרשות המינהלית ואת נטל ההוכחה המוטל על העותר ליתן טעמים מיוחדים לביטול או עיכוב הצו, דבר שהעותר לא עשה. משכך, נדחתה בקשת הביטול, וצו ההריסה המנהלי נותר על כנו, בעיכוב של 60 יום כדי לאפשר לעותר להרוס את המבנים באופן עצמאי.