ת"א 56803-04-13

תקציר

התובע, הבעלים של חלקה 79 ורבע חלקה 107, דרש לפנות את הנתבעים מהחלקות המדוברות. הנתבעים טענו כי יש להם זכות להישאר על הקרקע או לקבל פיצויים אם יפונו. בית המשפט קיבל את טענת התובעת והורה על פינוי הנתבעים. הנתבעים החזיקו בסמכות משתמעת בלבד להשתמש בקרקע, הניתנת לביטול בכל עת, ולא הייתה להם זכות להישאר בקרקע לצמיתות. בית המשפט דחה גם את תביעת הנתבעים לדיור זמני וקבע כי הם אינם זכאים לפיצוי לפי חוק התכנון והבניה, שכן לבניין בו התגוררו לא היה היתר בנייה ולכן נבנה שלא כדין. עם זאת, בית המשפט הורה להתנות את הפינוי בכך שהתובע יפצה את הנתבעים בגין השקעותיהם בקרקע, שהסתכמו ב-222,222 ₪. סכום זה נקבע על ידי מומחה בית המשפט ובית המשפט לא ראה סיבה לסטות מסכום זה. החזקתם של הנתבעים במקרקעין, הסתמכותם על שתיקת התובע, הימנעותו של התובע מלפעול במשך שנים רבות ומצבם הרפואי והכלכלי הקשה של הנתבעים, בין היתר, היו שיקולים שהביאו את בית המשפט לפסוק לנתבעים פיצויים. התובע חויב לשלם לנתבעים את סכום הפיצוי במועד הפינוי, ולנתבעים ניתנו 120 יום לפנות את הקרקע.