ה"פ 557/03

תקציר

המבקש, משה, ביקש לחייב את המשיב, ליאורה, להעביר את הזכויות בחלקת קרקע שרכש ממנה, ומינה לשם כך כונס נכסים. משה טען כי ליאורה הפרה את ההסכם ביניהם, שקבע כי היא תעביר את הזכויות בחלקה על שמו. עם זאת, השופט מצא כי ליאורה הייתה מוכנה להעביר את זכויותיה לאורך כל ההליך, ולא הייתה מניעה לבצע את ההעברה. המכשול העיקרי להעברת הזכויות נבע מסכסוך בין משה לבין משיב שני, אגם, שהיה מתווך בעסקה ורכש את הקרקע מליאורה בשמו של משה, יחד עם רוכשים נוספים. רשות מס שבח קבעה כי בוצעו שתי עסקאות נפרדות: האחת בין ליאורה לאגם, והשנייה בין אגם לבין הרוכשים, בהם משה. לטענת רשות המסים, ליאורה כבר שילמה את מס השבח הנדרש בגין העסקה הראשונה, ואילו אגם הייתה צריכה לשלם אותו עבור העסקה השנייה. אולם אגם סירב לעשות זאת בגלל סכסוך כספי עם משה, שגם הוא סירב לשלם לו. השופט קבע כי אין סיבה להטיל על ליאורה את האחריות למס רווחי הון, מה גם שהתביעה לא ביקשה זאת והאגרה הנדרשת לא שולמה. סירובה של ליאורה לשלם את המס בפעם השנייה היה מוצדק. לפיכך הוצא צו המחייב את ליאורה להעביר את זכויותיה למשה, מבלי לחייבה בתשלום מס רווחי הון. משה חויב לשלם את הוצאותיה המשפטיות של ליאורה ואת שכר טרחת עורך דינה. ככלל, קבעה השופטת כי ההסכם בין משה לליאורה תקף, אך סוגיית מס שבח, שהוטל על אגם על פי קביעת רשות המסים, סיבכה את ביצוע ההסכם.