רע"א 160/89

תקציר

במקרה משפטי זה, ביקשו המשיבים, שבבעלותם שטח מסחרי, צו מניעה זמני כנגד המבקשת, שוכרת בית קפה, להסרת מחיצות שהותקנו לסגירת מרפסת בית קפה, שכן לטענתם היא מפרה את הסכם השכירות. בית משפט השלום נעתר תחילה לצו מניעה זה, וקבע כי טענות המבקש חסרות בסיס ובלתי סבירות להצליח. לאחר מכן ערער המבקש, ובית המשפט המחוזי ביטל את צו המניעה, בטענה כי סגירת המרפסת עשויה לעלות בקנה אחד עם החוזה, מה שדרש ראיות נוספות. הסוגיה נמשכה גם כאשר התחדשו הליכי קדם המשפט בפני אותו שופט שלום, שסירב לפסול את עצמו למרות שהביע דעה נחרצת בשלב הסעד הזמני. המבקשת ערערה על סירוב זה, אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה. בהמשך הגיע התיק לבית המשפט העליון, שהתייחס לבקשה כאל ערעור. בית המשפט העליון קבע כי לצורך סעד זמני, על השופטים להימנע מהחלטות מכריעות המשפיעות על תוצאות המשפט, וכי פסילה היא בדרך כלל מיותרת, אלא אם קיימת הסתברות משמעותית למשוא פנים, דבר המצביע על מבחן אובייקטיבי על פני חשד הציבור. למרות זאת, בית המשפט מצא כי אין זה רצוי שהשופט ימשיך בתיק העיקרי בשל דעות שהובעו בעבר, אשר עלולות לפגוע באובייקטיביות. לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, והורה להעביר את התיק לשופט אחר מטעמי הגינות ומשוא פנים, במטרה לשמור על מראית עין של צדק כמו גם על הצדק עצמו.