ע"א 7883/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין קודם. בהחלטה המקורית, שניתנה על ידי השופט ח' בן-עמי מבית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כי המשיבים 5-1 זכאים להחזר של 425,000 ₪ מהמבקשת, המנהלת את קופת הכינוס של חברת שלם עד בע"מ, חברה בפירוק. הכספים המדוברים נובעים מהלוואה שניתנה לחברה במסגרת הליכי הבראה שנועדו למנוע את קריסתה. ההלוואה נועדה לפירעון בעדיפות על פני חובות אחרים, הסדר שעליו הסכים הנושה המובטח העיקרי של החברה, בנק לאומי לישראל בע"מ, שהחזיק באג"ח היוצרות שעבודים על כל נכסי החברה. בבקשה לעכב את ההחלטה, שהוגשה על ידי כונס הנכסים, נטען כי יש לעכב את ההחלטה עד להגשת ערעור, בשל סיכויי הצלחה גבוהים בערעור ומאזן נוחות לטובתם. טענתו העיקרית של כונס הנכסים הייתה כי הסכם ההלוואה קבע כי פירעון הלוואת המשיבים ייעשה רק בכספים שיתקבלו מביצוע עבודות מסוימות שבוצעו עבור משרד הביטחון. מאחר שלא התקבלו כספים כאלה, סבר הכונס כי אין לו חובה להחזיר. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי החזרת הערבויות הבנקאיות לבנק לאומי יכולה להיחשב כתשלום לקופת הכינוס ובכך לזכות אותם בהחזר ההלוואה. השופט ח' בן-עמי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, וקבע כי כונס הנכסים לא עמד בנטל להראות כי סיכויי הצלחת הערעור גבוהים. עוד קבע השופט כי כונס הנכסים לא הביא ראיות מספיקות באשר למצבם הכלכלי של המשיבים, ולפיכך מאזן הנוחות לא נטה לטובת הכונס. זאת ועוד, השופט קבע כי טענת כונס הנכסים בדבר מצבה הריק של קופת הכינוס אינה סיבה מספקת למתן השהייה, ואם כבר, טענה תיאורטית זו נוטה לטובת המשיבים. לפיכך, הבקשה נדחתה, והכונס חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.