ע"א 7298/00

תקציר

בתחילת שנות ה-90 יצאו האחים חממי לפרויקט בנייה גדול ברמלה, שכלל קוטג'ים, בנייני דירות ומרכז מסחרי. פרויקט זה, שנועד ליצור שטחי מגורים ומסחר משמעותיים, גרר סכסוכים משפטיים נרחבים, הכוללים למעלה מ-200 בקשות משפטיות. סוגיות הליבה סבבו סביב ליקויי בנייה ופערים בין מה שהובטח לרוכשי הדירות לבין המוצר שנמסר בפועל. בין המורכבויות העיקריות היה ההפרש בין השטח ברוטו לשטח נטו של הדירות, שלטענת הרוכשים קטן ממה שפורסם. האחים חממי, יחד עם האדריכל דוד שמואל בסט והקבלן מוריס אגבאבא, התמודדו עם אתגרים משפטיים, כולל אי פיזור אחריות הולם בין גורמים שונים. בעקבות פסק דין חלקי בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוגשו ערעורים שונים, והדברים הועברו לבוררות ולביקורת שיפוטית נוספת. בית המשפט מצא את האחים חממי אחראים לכך שלא חשפו די הצורך את שטחי הדירות ולא עמדו בהתחייבויותיהם, וכתוצאה מכך נפצו כספית בגין השטחים החסרים וליקויים אחרים כמו עמודי מבנה, טיח לא תקין וגרמי מדרגות לא מספקים. חלק מהסוגיות נפתרו באמצעות בוררות, כגון מי צריך לשאת בעלויות התיקונים בפיקוח מומחה שמונה על ידי בית המשפט. לאורך ההתדיינות חולקה האחריות בין היזמים לבין האדריכל לליקויים ספציפיים. פסק הדין הדגיש את חובת הגילוי הברור לרוכשים ופיצוי מפורט בגין ליקויי בנייה שונים, תוך שלילת מע"מ על פיצויים אך הצמדת סכומים לאינפלציה וריבית עד לתשלום בפועל. לבסוף, דחה בית המשפט לערעורים את טענת האחים חממי כי על הרוכשים לשפות אותם בגין הוצאות בוררות והכריע בסכסוכי האחריות הכוללים, תוך שהוא מאשר את ממצאיו ופסקי הדין של בית משפט קמא בסוגיות מרכזיות רבות, תוך שהוא מעביר עניינים לא פתורים הנוגעים לליקויים ספציפיים בחזרה לבית המשפט המחוזי לצורך חישובים כספיים והסדרים.