בש"פ 5984/18

תקציר

פסק הדין מפרט את הנימוקים לדחיית ערעור על הרשעה בהפרת אמונים. המבקש טען כי לא ניתן להרשיעו כעבריין משותף משום שקיבל רק מידע ואינו עובד ציבור, המהווה דרישה לעבירת הפרת האמונים. עם זאת, בית המשפט אישר את ההרשעה, והסביר כי סעיף 29 לחוק העונשין קובע כי מעשים שנעשו יחד על ידי מספר עבריינים זוכים ליחס שווה. יתר על כן, המושג "עובד ציבור" הוא נתון מהותי, כלומר הוא חל על כל הצדדים המעורבים בעבירה, לרבות המבקש, לפי סעיף 34ב לחוק העונשין. בכך נדחית טענת המבקש כי יש לחזור בו מהודאתו. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי התביעה חרגה ממדיניותה, שכן ההחלטה בפרשת אורי מסר תמכה באפשרות להעמיד לדין עובד ציבור שאינו עובד ציבור בגין שותפות להפרת אמונים. בכתב האישום בו הודה המבקש צוין במפורש מודעותו ומעורבותו של המבקש במעשיו הבלתי חוקיים של מנהל הארנונה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.