ע"א 8835/07

תקציר

בסאגה משפטית ארוכה בה היו מעורבות חברת הסעות (המערערת) ועיריית ירושלים, נסב הערעור בתביעת המערערת לפיצויים בעקבות פסילה ממכרזים עירוניים בשנים 1996-1999. המערער, שהועסק בעבר על ידי העירייה בהסעות תלמידים, נפסל על סמך דיווח שגוי של חברת מודיעין אזרחית, שטען להתנהגות בלתי הולמת. העירייה לא חקרה את הטענות לעומקן, ולא בחנה את ראיות הווידיאו שבבסיסן, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של המערער לבחון אותן ולהציג את טענותיו. כתוצאה מכך, המערערת לא קיבלה שכר עבור חודשיים עבודה והודרה ממכרזים עוקבים. הערכאות הנמוכות יותר קבעו כי הדו"ח המודיעיני אינו אמין, ובית משפט השלום פסק לטובת המערער אך לא ערער עליו, והפך אותו לסופי. בהמשך תבעה המערערת פיצויים, בטענה לרשלנות העירייה בהסתמכותה על הדו"ח הפגום. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בנימוק של סוגיות פרוצדורליות והיעדר ראיות מספיקות לנזקיו של המערער, בקובעו כי היה על המערער להגיש תביעה מנהלית מוקדם יותר. בערעור הסכים בית המשפט העליון באופן חלקי עם המערער, וציין כי הימנעותה של העירייה מעיון בדו"ח המודיעיני ומהתייחסות לפניות המערער מצביעה על רשלנות. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי לקבוע את היקף הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפסילות, במיוחד במכרזים של 1996-1997, ולבחון אפשרות לשיפוי מחברת המודיעין. ההחלטה שיקפה מורכבות משפטית הנוגעת לנורמות פרוצדורליות, רשלנות, חובות מנהליות ויחסי הגומלין בין זכויות פרטיות לאינטרסים ציבוריים בהליכי מכרז.