מיוחד 1/21

תקציר

פסק הדין מפרט את העקרונות והשיקולים המנחים את אישור בקשות החופשה של עצורים. היא מדגישה את ההליך המינהלי, את חשיבות השוויון ואת תפקידן של רשויות הכלא בהערכת מסוכנות וסיכוני בריחה. הדיון נסוב גם סביב פרשנותה של הוראת קצין המשטרה הצבאית הראשי 3203 והקביעה כי יציאה ממעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכליתה. עם זאת, עצירים אינם מנועים כדבר שבשגרה, וההחלטה מסתמכת על הערכת הנסיבות הספציפיות. במקרה זה, חומרת העבירות בהן הואשם, לרבות מעשים מגונים ופגיעה בפרטיות, היוותה גורם משמעותי בסירוב קודם לחופשה. מצבו הנפשי של הנפגע מהווה גם הוא שיקול, אם כי הוא אינו הגורם המכריע היחיד. הכרעת הדין מדגישה את הנסיבות החריגות בעניינו של הנאשם. הוא עצור כבר כמעט שנה וחודשיים ללא חופשה, והמשפט חווה עיכובים משמעותיים. כמו כן נלקחים בחשבון מצבו האישי הייחודי של הנאשם, לרבות גילו והשפעת מעצרו על ילדיו. יש לציין כי אין כל אינדיקציה לבעיות משמעת או לסיכון לשיבוש הליכי משפט. בהתחשב בנסיבות אלה, השופט מגיע למסקנה כי מדובר ב"מקרה חריג ויוצא דופן" המצדיק מתן חופשה לנאשם. למרות חומרת העבירות, השופט מורה על שחרורו של הנאשם ממעצר למשך 52 שעות בסוף השבוע הקרוב. החלטה זו מותנית בהגבלות מחמירות, לרבות מעצר בית, איסור על שימוש במכשירי קשר ויצירת קשר עם אנשים הקשורים למקרה וערבויות כספיות. זכות הערעור מפורטת אף היא, וההחלטה תיושם באופן מיידי.