ת"א 29103-06-17

תקציר

השופטת מצאה כי גרסת התובע לאירועים שהובילו לפציעתו אמינה יותר ובכך ביססה את אחריות הנתבעים. נמצא כי המעסיק הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובע בכך שלא סיפק סביבת עבודה בטוחה, לרבות ציוד מגן הכרחי והשגחה נאותה. עוד הגיע השופט למסקנה כי לקבלן הראשי, משב הנדסה, הייתה מידה מסוימת של אחריות שכן הם הנחו את עבודתו של קבלן המשנה ולא דאגו לבטיחותו של התובע. מנגד, השופט לא מצא כל רשלנות מצד בית החולים, שכן הם שכרו חברה מקצועית שתפקח על העבודה ותבטיח את אמצעי הבטיחות. באשר לסוגיה החוזית, קבעה השופטת כי טענת הקשר החוזי בין המעביד לבין משב הנדסה אינה מבוססת. סוגיית הביטוח סיבכה עוד יותר את העניין, כאשר שתי פוליסות ביטוח רלוונטיות: האחת מכסה את משב הנדסה והשנייה מכסה את שירותי בריאות כללית. עם זאת, אף אחת מהפוליסות לא ביטחה מפני חבות מעביד, למעט פוליסה שהוצגה לאחר השימוע. בהתחשב במידת האחריות של כל צד, השופט הקצה 75% מהאחריות למעסיק ו -25% למשב הנדסה. השופט שקל בכובד ראש את הראיות שהוצגו בשאלת הפיצויים ופסק לתובע פיצוי בסך 101,000 ₪. זה כלל תשלומים עבור הפסדי שכר, הוצאות רפואיות עתידיות, הפסדי שכר עתידיים, הפסדי פנסיה, כאב וסבל והוצאות רפואיות. כמו כן נפסקו לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. סכום הפיצויים שנפסק על ידי המוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי עבודה, הופחת מסכום זה. בנוסף, חויבו הצדדים השלישיים לשפות את הנתבעים בדרגות שונות, תוך פירוט סכומים ואחוזים ספציפיים לכל צד. השופט הורה כי תשלומים אלה יבוצעו בתוך 30 יום כדי למנוע הפרשי ריבית והצמדה נוספים.