פר"ק 43454-03-11

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו ודוחה בחלקו את הערעור על החלטת המנהלים המיוחדים בתביעות חוב שהגישו המערערים, שהיו עורכי דין של חברה בפירוק. עורכי הדין דרשו שכר טרחה בגין מכירת 579 יחידות דיור, שהמנהלים המיוחדים הסכימו לשלם במלואו, בתוספת סכום נוסף בתוספת מע"מ. פסק הדין מורה למנהלים המיוחדים לוודא שתשלומיהם עולים בקנה אחד עם עמדת המערערים, אך אין להוסיף סכומים נוספים. פסק הדין התייחס גם לשכר טרחה עבור 1,703 יחידות דיור ושטחי מסחר שלא נמכרו. נמצא כי מאחר שהסכם שכר הטרחה לא הביא בחשבון את האפשרות שהקרקע תימכר לפני הקמת הפרויקט, המערערים לא היו זכאים לשכר טרחה רעיוני. עם זאת, המערערים חייבים בשכר טרחה בגין פעולות משפטיות שנעשו טרם מכירת הקרקע, לרבות רכישת הקרקע. התשלום של 1% עבור מכירת כל הדירות בפרויקט היווה את העבודה שבוצעה סביב הסכם רכישת הקרקע. מאחר שמכירת הדירות לא התרחשה, זכאים המערערים רק לחלק מהתשלומים המוסכמים, בעיקר בגין עבודות הקשורות לרכישת הקרקע. לפיכך, על המנהלים המיוחדים להעריך את התמורה מיחידות שלא נמכרו ואת אחוז שכר הטרחה המגיע מעבודתם של המערערים ולאחר מכן לקבוע את גובה שכר הטרחה המגיע להם. בנוסף, פסק הדין דוחה את תביעת לשון הרע של המערערים, שכן אין מדובר בתביעה שניתן לתבוע בהליכי חדלות פירעון. תביעה כזו טעונה הערכה, ולכן אין מדובר בתביעה לסכום נזקים קצוב. גם התביעה לשכר טרחה ששולם לייצוג המשפטי של המערערים עצמם נדחתה, שכן לא היו נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת שכר טרחה כזה. לבסוף, לא יהיה צו להוצאות בגין תוצאת פסק הדין.