ע"א 7898/11

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק דין זה היא האם זכותו של נושה לשלם פיצויים במקור מתבטלת בהליכי פשיטת רגל. פסק הדין מתייחס לשני ערעורים: ע"א 7898/11 עוסק בתביעת נושה לפיצויי הלנה כנגד חייב בהליכי פשיטת רגל, ואילו ערעור אזרחי מס' 1400/12 עוסק בבקשת הנושה להדיח את המנהל המיוחד המפקח על הליכי פשיטת הרגל. בית המשפט קבע כי הליכי פשיטת הרגל אינם מוחקים את זכותו של הנושה לפיצויים, והדגיש את הצורך לאזן בין שני עקרונות: מניעת אפליה בין נושים והימנעות מניצול לרעה של החייב. פסק הדין החזיר את התיק למנהל המיוחד כדי שיקבע את פיצוי הלנה הראוי תוך התחשבות בהתנהלותו של החייב וביכולתו לשלם. בנוסף, ציין בית המשפט את חוסר תום הלב של החייב בהארכת התשלומים ואת הגידול המשמעותי בסכום החוב לאורך זמן. פסק הדין דחה את שני הערעורים, וקיבל את פרשנותו של סעיף 19, המגן על יחס שווה לנושים ואינו פוטר את פושט הרגל מתשלום פיצויים להלנה. עוד קבע בית המשפט כי אין בהליכי פשיטת הרגל כדי לעכב את זכותו של הנושה לתשלום הוגן וכי החייב עלול להשתמש בנכסיו להסדרת החוב. יש לציין כי החלטת המנהל המיוחד, שלא הוגש עליה ערר, הכירה בסכום החוב ופירטה את תנאי פירעונו. שני הערעורים נדחו, ובית המשפט הדגיש את הצורך בהחלטות בזמן בתיקי פשיטת רגל. פסק דין זה ניתן ביום 13.2.2013 על ידי המשנה לנשיאה מ' נאור, השופט ס' ג'ובראן והשופט נ' סולברג.