תמ"ש 2080-02-12

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את הבקשה לדחייה על הסף והחליט לדחותה. הבקשה התבססה על מספר עילות דחייה, הראשונה שבהן היא תקופת ההתיישנות. התביעה, המתייחסת לחוזה למכירת מקרקעין שנחתם לכאורה בשנת 1983, מסווגת כתביעה במקרקעין ולכן כפופה לתקופת התיישנות של 25 שנה. המבקשים טענו כי יש לדחות את התביעה, שכן חלפו למעלה מ-25 שנה מאז נחתם החוזה. עם זאת, השופט קבע כי עילת התביעה של המשיב קמה רק בשנת 2000 עת הגישו המבקשים תביעה לפינוי המשיב, ועל כן התביעה אינה מיושנת. לאחר מכן, בחן השופט את טענת השיהוי הבלתי סביר בהגשת התביעה, המכונה לעתים שיהוי, ומצא כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כי שינו את עמדתם לרעתם בשל שיהוי המשיב. באשר לטענה כי יש לדחות את התביעה בשל חוסר שחר, מצאה השופטת כי תביעת המשיב לפסק דין הצהרתי והבקשה הנלווית לפירוק שותפות מוצדקות. לבסוף, דחתה השופטת את טענת המבקשים כי תביעת המשיב מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט וחוסר תום לב. מאחר שבקשת המבקשים לסילוק על הסף נכשלה בכל הסעיפים, קבע השופט כי על המבקשים לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, והורה למבקשים לשלם למשיב 3,000 שקלים.