תפ"ח 7565-05-14

תקציר

הכרעת הדין דנה במהימנות ובקבילות עדותה של קטינה כראיה נגד נאשם בגיר שהואשם באונסה. עדותו של הקטין נרשמה בשלוש חקירות נפרדות, והשופט רמי אמיר בוחן בקפידה כל חקירה לאיתור סימני זיהום או חוסר אמינות. השופט מקבל את עדותו של הקטין כאמיתית ואמינה, ומציין כי היא מכילה פרטים חושיים, מחשבות והדגמות גופניות, ומאופיינת ברצון וביכולת לדייק. כמו כן, השופטת בוחנת את התנהלותו של חוקר הילדים ולא מוצאת פגמים שיש בהם כדי להטיל ספק בעדותו של הקטין. בהסתמך על עדותו של הנאשם, השופט אמיר מגיע למסקנה כי הוא שיקר באופן עקבי במהלך חקירותיו במשטרה ובבית המשפט, תוך מתן הצדקות שונות וחסרות בסיס לשקריו. התנהגותו המניפולטיבית של הנאשם וחוסר אמינותו שוללים את האפשרות להסתמך על עדותו לביסוס ממצאים לטובתו. השופט מתייחס גם לטענות ההגנה בדבר ספק סביר הנובע מראיות רפואיות ופורנזיות ומוצא אותן בלתי משכנעות. באשר לדרישת ראיות תומכות לעדותו של הקטין, כמתחייב בחוק, קובע השופט אמיר כי שינוי גרסתו של הנאשם מסירוב מוחלט להודאה חלקית הוא טקטי ולא נעשה בתום לב. לפיכך, היקף המחלוקת מוגדר על ידי החזית הרחבה ביותר שהציג הנאשם, שהיא הכחשה מוחלטת של האירוע. לפיכך, די בראיות התומכות שהציגה התביעה – ממצאי DNA, זיהוי מסדר זיהוי תמונות ומצבו הנפשי של הקטין – כדי לעמוד בדרישת החוק. לסיכום, השופט אמיר מציע להרשיע את הנאשם באונס ואיומים על הקטינה, תוך זיכויו מתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, אישום שהתביעה חזרה בו. השופטים מנחם פינקלשטיין וליאורה ברודי מסכימים עם חוות דעתו המקיפה של השופט אמיר, שהובילה להכרעת דין פה אחד באשמת אונס ואיומים.