רע"א 5299/19

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט את הבקשה וראה בה ערעור שניתן על החלטות בית המשפט המחוזי, ובסופו של דבר קיבל את הערעור. נקבע כי דרך הוכחת הנכות הרפואית של התובע לפי חוק הפיצויים חייבת להיות באמצעות מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט, שכן הגשת חוות דעת רפואית אישית אינה מספיקה. היעדרו של מומחה כאמור עלול למנוע מהתובע לקבוע נכות עקב תאונת דרכים. בית המשפט אימץ באופן מסורתי גישה ליברלית כלפי ראיות מספיקות כדי להבטיח לתובעים, כולל אלה בעלי אמצעים מוגבלים, הזדמנות להציג את טענותיהם. בדרך כלל, עלויות ביניים בגין הערכות מומחים אלה מוטלות על הנתבע-מבטח, אלא אם כן קיים ספק משמעותי לגבי תוקפה של התביעה או תום לבה. במקרים הנתפסים כגבוליים או מוטלים בספק, התובע עשוי להידרש לשאת בעלויות אלו, אך החלטה זו חייבת להתקבל בזהירות. בית המשפט בחן את מסמכיו הרפואיים של המבקש וקבע כי קיימות ראיות מקדמיות רבות התומכות בטענה לנכות נפשית, המחייבות מינוי מומחה לבריאות הנפש. החלטת בית המשפט המחוזי לחייב את המבקש בהוצאות המומחה חרגה מהנוהג המקובל ונעדרה הצדקה מספקת, במיוחד נוכח הראיות שהובאו. טענת המשיב כי מצבו הנפשי של התובע לא הוערך במלואו נדחתה; אם אכן התנאי לא הושלם, עדיין לא היה צריך לקבוע מינוי מומחה, לא כל שכן להטיל את העלות על המבקש. לפיכך, הורה בית המשפט לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי להטיל את התשלום על המבקש, תוך הטלת ההוצאות על המשיב. בנוסף, חויב המשיב לשלם למבקש הוצאות בסך 3,000 ₪, עד למתן פסק הדין ביום 24.10.2019.