ת"א 4541/05

תקציר

התובעת, שהייתה בהריון שני, ביקרה פעמיים בבית החולים סורוקה ביום 26.12.01 כשהיא סובלת מצירים ומכאבי בטן תחתונה. בביקורה השני היא אושפזה לאחר שנצפתה האטה אקראית בדופק העובר. התובעת לא הייתה בלידה פעילה ולא הראתה גורמי סיכון כלשהם. עם זאת, הרופאים החליטו על זירוז לידה, החלטה שלטענתה הייתה רשלנית. החלטה זו הובילה לכריתת רחם בעקבות קרע ברחם ודימום קשה. היילוד מת 40 דקות לאחר הלידה. התובע תבע את בית החולים בגין רשלנות רפואית, ותבע פיצויים. הסוגיות העיקריות היו האם צוין זירוז העבודה, הקשר הסיבתי בין הזירוז לתוצאה והנזקים המגיעים לתובע. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי הנתבעים חרגו מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר. ההחלטה על זירוז הלידה לא הייתה מוצדקת, והשימוש הממושך בפיטוצין תרם לקרע הרחם. בנוסף, בית המשפט מצא כי העובר נולד מת מוות קליני וכי התובעת סובלת מנכות נפשית לצמיתות, כריתת רחם ופגיעה בזכותה לאוטונומיה. לתובע נפסקו 650,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, 100,000 ₪ בגין נזקים אחרים ו-150,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה בסך כולל של 900,000 ₪. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.