בש"פ 3381/23

תקציר

בסקירת החלטת בית הדין, אישר בית המשפט במידה רבה את הקנסות שנגזרו על הנאשם, אך התערב וביטל רכיב של 5,000 שקלים מהחלטת הקנס השנייה. בית המשפט הדגיש את סמכותו לפי חוק חובת ציות וסעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית המשפט להטיל קנסות או מאסר כדי לכפות ציות, והדגיש כי יש ליישמם רק כאשר מוצו אמצעים פוגעניים פחות. מטרתן של סנקציות אלה היא להבטיח ציות עתידי לצווים שיפוטיים, ולא להעניש על הפרות עבר. בית המשפט הדגיש כי הקנס השני הוטל לאחר הפרות חוזרות ונשנות של הנאשם, אשר שיבשו הליכים. הנתבעת טענה להפרת זכויות פרוצדורליות והטילה ספק במתכונת הדיון, אך בית המשפט מצא טענות אלה לא משכנעות, וציין כי ניתנה לה הזדמנות מספקת להציג את טענותיה. למרות טענותיה על החמצת פגישות, בית המשפט לא מצא הצדקה והדגיש כי הנתבעת לא הגיבה כראוי לבית המשפט ולרשויות הרווחה, מה שהדגיש עוד יותר את חוסר שיתוף הפעולה שלה. הקנסות נמצאו ראויים בהתחשב בנסיבות, למרות הסכום המצטבר. עם זאת, בית המשפט סבר כי הקנס החד פעמי בסך 5,000 שקל מיותר מכיוון שהוא התמקד בהפרות העבר ולא בהבטחת ציות עתידי. בית המשפט הבהיר כי הליכים לפי סעיף 7א(ב) אינם מתאימים לערעור על קביעות בית המשפט או על החלטות פרוצדורליות. משכך, נדחתה הבקשה להעברת הליכים או לשינוי החלטות בית המשפט. אמנם בוטל הקנס בסך 5,000 שקל, אך כל שאר הסנקציות וההחלטות נותרו בתוקף, וההליכים יסתיימו ב-29 באוקטובר 2023.