ע"ע 23030-07-10

תקציר

פסק הדין בחן את הערעורים על פרשנות הסכם קיבוצי משנת 1984 בין התעשייה הצבאית לישראל (תעש) לבין עובדיה, וקבע כי יש לדחות את הערעורים. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם ההסכם כולל סעיף "הצמדה" הקושר את שכר העובדים של תעש לשכר העובדים בדירוג המחקר של מערכת הביטחון. בית המשפט בחן גורמים שונים, לרבות לשון ההסכם, ההקשר התעשייתי והתנהלות הצדדים לאחר מכן. היא לא מצאה הוראת הצמדה מפורשת והדגישה כי הוראות אלה חייבות להיות ברורות ומפורשות, בהתחשב בהשפעתן על חופש הצדדים לנהל משא ומתן על תנאי העבודה. בית המשפט בחן את ההסכם גם בהקשר של הסכמים קיבוציים מאוחרים יותר, וציין שינויים משמעותיים במבנה תעש לאחר הפיכתה לחברה ממשלתית בשנת 1990, אשר ניתקו את תנאי השכר שלה מאלה בשירות המדינה. פרשנות זו נתמכה בהסכמים מאוחרים יותר, שהראו כי התאמות השכר נעשו באמצעות משא ומתן ולא הצמדה אוטומטית. בית הדין דחה גם את בקשות העובדים להציג ראיות חדשות, וקבע כי הן אינן רלוונטיות ישירות וניתן היה לגלות אותן מוקדם יותר. יתר על כן, חוסר התמיכה של ארגון העובדים היציג צוין אך לא נחשב מכריע. פרשנות העל הייתה שההסכם מ-1984 איפשר משא ומתן עצמאי על השכר, דבר המשקף את מאפייניה ונסיבותיה הייחודיים של תעש, שהתפתחו עם הזמן. בקשות ההצמדה נדחו, וכך גם הערעורים של שני הצדדים, ואישרו את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר מבלי לפסוק הוצאות, בהתחשב באופי הלגיטימי של הסכסוך המשפטי.