ת"א 20307-04-21

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב חוזה למכירת מניות. התובע, יגאל, טען כי יש לבטל את החוזה משום שחתם עליו על סמך מצג שווא. הוא טען כי גרמו לו להאמין שעורך דינו אישר את החוזה, אך לא כך היה. בעקבות זאת שלח יגאל הודעת ביטול ברורה וחד משמעית לנתבעים, ניסים וזיו, שקיבלו אותה. בתגובה הכחישו הנאשמים כל הטעיה וטענו כי גרסתו של יגאל לאירועים אינה אמינה. לטענתם, יגאל לא הציג כל ראיה לכך שנטש את הודעת הביטול או שהסכימו לחוזה חדש כלשהו. יתר על כן, מעשיו של יגאל עצמו – נקיטת צעדים משפטיים ודרישה לביטול ההסכם המקורי – תמכו בעמדת הנתבעים. עוד ציינו כי יגאל לא סיפק כל הסבר סביר לעמדותיו הסותרות בהליכים שונים. השופט ניתח ביסודיות את חומר הראיות ואת החקירה הנגדית והגיע למסקנה כי ההסכם המקורי אכן בוטל על ידי יגאל עצמו, והנתבעים השלימו עם ביטול זה. ממצא זה הוביל לקביעה כי ליגאל לא היו טענות על בסיס ההסכם שלאחר מכן, וטיעוניו לתוקפו של החוזה הראשוני לא צלחו. לפיכך, פסק השופט לדחות את תביעתו של יגאל לסעד והורה לו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחה בסך 50,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד לביצוע התשלום.