ע"א 50184-02-20

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על החלטה קודמת של בית משפט השלום. מדובר בתביעת ביטוח תאונת דרכים ובמרכזה זהות נהג הרכב בעת התאונה. בית משפט קמא מצא סתירות בעדויות עדי התביעה באשר לנסיבות התאונה, אך לא בחן די הצורך את ליבתן, ובפרט את זהות הנהג. שופטת ערכאת הערעור, השופטת ש.ד., סבורה כי מקרה זה נופל לקטגוריה של מקרים קיצוניים בהם יש לבטל את החלטת בית המשפט קמא. לטענת השופט, חברת הביטוח המשיבה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהמבוטח המערער מסר מידע כוזב על זהות הנהג. נהפוך הוא, פסק דין המרשיע את בנו של המבוטח בנהיגה פרועה תומך בגרסתו של המבוטח לאירועים. זאת ועוד, טענת חברת הביטוח כי המערערת מסרה הודעה כוזבת אינה נתמכת בראיות מספיקות. השופט מדגיש כי המערער ובנו מיקדו את מאמציהם במזעור חומרת עבירות התנועה של הבן ולא בהטעיית חברת הביטוח. לאור הראיות המשמעותיות התומכות בגרסת המבוטח והיעדר ראיות משכנעות שהציגה חברת הביטוח, הערעור מתקבל. חברת הביטוח מחויבת לפצות את המערער בגין נזקי התאונה. ההחלטה גם מחייבת את חברת הביטוח לשלם את הפיצויים לשאר הצדדים המעורבים, כפי שנקבע בעבר על ידי בית משפט השלום.