ת"א 37242-09-20

תקציר

השופטת החליטה לדחות את תביעת הפינוי שהגישו התובעים, שהם בעלי נכס במצב ירוד. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים. ראשית, השופטת מציינת כי מצבו הרעוע של הנכס נובע מאי החזקתו על ידי התובעים, דבר המנוגד לתנאי הסכם השכירות והחוקים הרלוונטיים. הנתבעים ביקשו בעבר תיקונים, אך ללא הועיל. השופט סבור כי אין זה סביר שהתובעים ייהנו ממצב הנובע מהזנחתם שלהם. שנית, השופטת מוצאת כי פעילות עסקית מסוימת מתקיימת בשטחי המסחר הסמוכים, ומצבו הנוכחי של הנכס הופך אותו ללא ראוי לשימוש, דבר המצדיק את צמצום הפעילות העסקית בשטח המושכר. השופטת מקבלת גם את הסברם של הנתבעים לאי תשלום דמי השכירות, ומאמינה לטענתם כי בעל הדירה התובע התחמק מניסיונותיהם לשלם. בנוסף, השופט אינו מוצא ראיות לנטישת המושכר על ידי הנתבעים. צמצום פעילותם העסקית של הנתבעים מיוחס לתחזוקה הלקויה של הנכס ולמצבו הרפואי של הנתבע הראשון. השופט מדגיש כי פתיחה בהליכים משפטיים לפינוי בנסיבות כאלה אינה ראויה. יתר על כן, השופטת אינה רואה בדברי הנתבעים סתירה אלא הסבר סביר למעשיהם על בסיס מחדלי התובעים. גם תביעתם של התובעים לחובות ארנונה בסך 700,000 ₪ אינה נתמכת. לבסוף, השופט מעודד את הצדדים לנהל משא ומתן לסיום הדיירות המוגנת בצורה ידידותית. עוד נקבע בפסק הדין כי על הנתבעים לשלם דמי שכירות ודמי שירות, ועל התובעים למסור לשם כך את פרטי הבנק העדכניים שלהם. השופט פוסק לנתבעים הוצאות בסך 15,000 ₪, שישולמו על ידי התובעים בתוך 30 יום. תביעות כספיות של כל אחד מהצדדים צריכות להתנהל בהליכים נפרדים.