דב"ע 17/98

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעורה של אלמנה על המוסד לביטוח לאומי לשלם את ההוצאות שנגרמו לה במהלך מאבקה לקבלת קצבת הנכות של בעלה המנוח. המנוח הגיש תביעה נגד המכון, אך זו נדחתה מחוסר מעש. המערערת, שלא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, פנתה לסיוע משפטי, אך סורבה, ובסופו של דבר נאלצה לשכור רואה חשבון שיסייע לה להסדיר את העניין עם המכון. התערבותו של רואה החשבון הביאה את המכון להכיר בתביעתה של המערערת רטרואקטיבית ולשלם לה את הפנסיה, אך הוא סירב לפצות אותה בגין שכר טרחת רואה החשבון והוצאות אישיות אחרות. בית הדין לעבודה הכיר בכך שהמנוח והמערער אינם מיוצגים, וכי טענתם ברורה והגיונית, ולכן אין צורך בכתב תביעה מפורט. בית המשפט קיבל את הערעור ופסק למערערת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, בהתחשב בכך שהיא אינה מיוצגת על ידי עורך דין וכי לא התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. סכום זה היה במקום 2,000 ₪ בתוספת מע"מ שביקש רואה החשבון, ו-1,000 ₪ עבור הוצאות אישיות ועוגמת נפש.