בש"פ 5298/13

תקציר

המדינה ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר לשחרר שני רכבי ב.מ.וו הרשומים על שם המשיבים, שנתפסו עד לסיום תיק פלילי נגד אריה שירזי. כלי הרכב היו מבוקשים לחילוט על פי חוק הלבנת הון, שכן הם נרכשו לכאורה מהכנסות הפשיעה. המדינה טענה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על שחרור כלי הרכב, שכן הם נרכשו לכאורה בכספי עבריין, ושחרורם סותר את תכלית הליכי החילוט. המדינה הציעה למכור את כלי הרכב ולשמור על התמורה במקום. המשיבים טענו כי כלי הרכב הושארו במצב ירוד על ידי המדינה וערכם פוחת, ולכן יש לשחררם עד למשפט עם ערבויות מתאימות. בית המשפט העליון, לאחר ששקל את טענות הצדדים ואת הצורך לאזן בין האינטרס הציבורי לבין זכויות המשיבים, שעמדו בחזקת חפים מפשע, החליט שלא להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. עם זאת, בג"ץ הגדיל את סכום הערבות הבנקאית האוטונומית הנדרשת מ-25% ל-40% ממחיר המחירון של כלי הרכב. בית המשפט הדגיש את אשמת המדינה בכך שאפשרה לירידת ערך כלי הרכב במהלך ההליכים הממושכים, וציין כי גם חוסר המעש של המשיבים לא היה מוצדק. ההחלטה לשחרר את כלי הרכב אושרה אפוא, בתנאי הערבות המתוקן, תוך הבטחה כי כלי הרכב היו במצב טוב וכל הערבויות היו בתוקף לפני שחרורם.