ת"א 2422/06

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך הנוגע לזכויות במקרקעין במושב עובדים. התובע, פדידה, ביקש לבסס את זכאותו להירשם כחוכר של משק חקלאי מסוים במושב שמספרו 84, או לחילופין ביקש פיצוי כספי. פדידה טען כי התקבל כחבר באגודה השיתופית של המושב והיה צריך להקצות לו את החווה המדוברת. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענתה של פדידה אינה נתמכת בראיות. נקבע כי פדידה לא נרשמה כבעלת זכויות קניין כלשהן במושב וברישומים לא נראתה חווה 84. כמו כן, נקבע כי אחוזות המושב מאוישות במלואן, כלומר אין קרקע פנויה שניתן להקצות לפדידה. מהראיות עולה כי פדידה התקבל כחבר באגודה השיתופית, אך הדבר לא הקנה לו זכויות קנייניות במשק חקלאי שלא היה קיים. ההחלטה לקבל את פדידה הייתה תחילתו של תהליך שמעולם לא הסתיים, וציפייתה של פדידה לקבל חווה חקלאית לא התממשה. בית המשפט הדגיש כי הגדלת מספר האחוזות במושב או שינוי ייעוד של בית מקצועי מחייבים אישורים של מספר רשויות, לרבות משרד החקלאות, מינהל מקרקעי ישראל וועדות התכנון והבנייה של משרד הפנים – תהליך מורכב שלא יצא לדרך. בנוסף, נדחתה גם תביעתה של פדידה לפיצוי כספי בסך 675 אלף שקל. פדידה לא הוכיח כי שינה את עמדתו לרעתו או כי כל נזק שנגרם לו נגרם כתוצאה מפעולות המושב. בית המשפט ציין כי הסתמכותו של פדידה על החלטה משנת 1979 אינה סבירה, מה גם שהוא לא נקט בצעדים משפטיים במשך למעלה משני עשורים. בהתחשב בקשיים הראייתיים שמציב השיהוי בהגשת התביעה ובמצבה הכלכלי של פדידה, הורה בית המשפט לפדידה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.