עת"מ 20285-06-14

תקציר

התיק נסוב סביב מעמדם של ארבעה ילדים שנולדו בישראל להורים תושבי קבע. להורי הילדים אין אזרחות ישראלית ואין להם מרכז חיים משותף; האם ככל הנראה נטשה את הילדים והאב כלוא. הילדים נמצאים תחת השגחתה של סבתם, שהגישה עבורם בקשה למעמד של תושב קבע. תשובת משרד הפנים לבקשות התעכבה, והאפוטרופסות של הילדים ניתנה לסבתם על ידי בית הדין השרעי. המשרד טען כי אין להחיל במקרה זה את תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, שכן "מרכז החיים" של הילדים אינו עם הוריהם. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת העותרים בקובעו כי תקנה 12 חלה במקרה זה, ויש להעניק לילדים, יחד עם סבתם (העותרת מס' 2), רישיונות לישיבת קבע. בית המשפט הדגיש את הנסיבות החריגות של המקרה, בו הילדים הם חסרי אזרחות ואין להם קשר עם הוריהם, ומרכז חייהם הוא ללא ספק עם סבתם בירושלים. כמו כן, בית המשפט מתח ביקורת על זמני הטיפול הממושכים של המשרד ועל חוסר הבהירות לגבי מצבה של האם, שגרם נזק מיותר לילדים. השופט הורה למשרד להנפיק את ההיתרים ולכסות את הוצאות העותרים, והגיע למסקנה כי העתירה מוצדקת.