ת"א 26142-05-21

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה שהוגשה מחוץ לתקופה הקבועה של 30 יום לביטול פסק דין שניתן שלא בפניו. המבקש טען כי קיימת סיבה מיוחדת לשיהוי, אשר בית המשפט קיבל וציין כי הוא מוצדק בשל טענת ההגנה המשפטית של המבקש. לאחר מכן נסב הדיון לשאלה האם יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק או על פי שיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח את אי קבלת כתב התביעה, ולכן לא היה מוצדק לבטל את כתב התביעה. תחת זאת, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לטובת ביטול פסק הדין, בהתחשב בזכות החוקתית לגישה לערכאות, בהיעדר ביזיון ובסיכויי ההצלחה של המבקש. טענת המבקש בדבר הטעיה באשר לטיבו של השטח המושכר והחוב הנובע ממנו נמצאה כהגנה ראויה לשבח, המצדיקה ביטול. עם זאת, כסנקציה הורה בית המשפט למבקש לשלם לתובע הוצאות בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום. הדבר איזן בין הצורך לשמוע לגופו של עניין לבין עקרון הסופיות, תוך הבטחת נגישות לצדק תוך רתיעה מעיכוב. בסופו של דבר, פסק הדין שניתן שלא בפניו בוטל בכפוף לתנאי של תשלום הוצאות.