ו"ע 189/06

תקציר

עניינו של פסק הדין הוא האם היה מוצדק לדחות את תביעת המערערת למענק אישי על בסיס ותק, המוענק לתושבים שפונו מיישוביהם. המערערת, שהייתה בת 26 בעת מתן פסק הדין, טענה כי מרכז חייה היה בנווה דקלים, אך המשיב טען כי עברה לירושלים. המועד הקובע להערכת מרכז החיים נקבע לשלוש שנים לפני 6 ביוני 2004. טענת המערער נדחתה בתחילה ולאחר דיון נוסף. בערעור נטען כי החלטת המשיבה הייתה שגויה וכי יש לפצות את המערערת בדומה לחבריה שתביעותיהם אושרו. פסק הדין מכיר בכך שבעוד שלמערערת נותרו קשרים מסוימים עם נווה דקלים, היא כבר ניתקה את מרכז חייה מבית הוריה. התרשמותה של המשיבה מהמערערת, שהתגבשה במהלך הדיונים, מילאה תפקיד משמעותי במסקנה זו, במיוחד בכל הנוגע לדגש ששמה המערערת על לימודיה בירושלים, שלא היה רלוונטי למקרה. בנוסף, המערערת לא סיפקה תמונה מלאה על חייה בירושלים ועל תוכניותיה לעתיד. למרות שנלקחו בחשבון גילה, עצמאותה ויתרת קשריה של המערערת לנווה דקלים, פסק הדין תמך בהחלטת המשיב. עוד נמסר למערערת כי היא יכולה לפנות לוועדה מיוחדת לפיצויים לפי סעיף 137(ב)(2) לחוק. למרות דחיית הערעור, השופט הציע כי עניינו של המערער מצדיק בחינה נוספת של פיצוי פוטנציאלי מחוץ לחוק. לבסוף חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.