ע"פ 8106/07

תקציר

המערער, שביצע תקיפה חמורה בגיל שש עשרה וחצי, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לגזור עליו שנת מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. התקיפה, שהתרחשה במסיבה בין קבוצות נערים, גרמה לפציעתו הקשה של הקורבן. המערער וחבורתו תקפו את הקורבן באלות ובסכין פרפר, וגרמו לדימום חמור ולנזק לכליה שהצריך ניתוח. בית המשפט המחוזי שקל את גילו הצעיר של המערער וקיבל תסקיר משירות המבחן לנוער, שהמליץ על מאסר על תנאי ומאסר על תנאי לצד אמצעים טיפוליים ומפצים. עם זאת, בית המשפט הדגיש את חומרתה הקיצונית של העבירה, היעדר התגרות והצורך בהרתעה, המצדיקים עונש מאסר. סנגורו של המערער ביקש להקל בעונשו, תוך שימת דגש על גילו הצעיר, על ההתפתחות החיובית בתהליך השיקום שלו ועל המלצת שירות המבחן. נציגי השירות הדגישו גם את השינוי הקיצוני שעבר המערער ואת התהליך החיובי שעבר עליו. עם זאת, המדינה דגלה בהשארת עונש המאסר על כנו, תוך הדגשת חומרת העבירה, היעדר חרטה והצורך בהרתעה, במיוחד לאור התגברות תופעת האלימות בסכינים. בית המשפט העליון, בהרכב השופטים א' פרוקצ'יה, א' רובינשטיין וא' ארבל, הכיר במתח שבין תכליות הענישה לבין נסיבותיו הפרטניות של המערער. תוך הכרה בחשיבות השיקום, קבע בית המשפט כי שיקולי ענישה אחרים, כגון הרתעה וגמול, צריכים לגבור במקרה זה. רוב השופטים, פרוקצ'יה וארבל, תמכו בהחלטת בית המשפט המחוזי והדגישו את הצורך במסר ענישה ברור נגד אלימות סכינים. השופט רובינשטיין אמנם הסכים, אך הביע היסוס מסוים בשל השיקום המוצלח, אך בסופו של דבר הסכים כי יש צורך במאסר בפועל. בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, והפחית את תקופת המאסר לתשעה חודשים, בהתחשב בהתקדמות השיקום של המערער. פסק הדין הדגיש את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה, תוך הכרה בנסיבות הפרטניות ובמאמצים שנעשו בהליך השיקום. המערער נצטווה להתחיל לרצות את עונשו.