עת"מ 56812-03-19

תקציר

העתירה נסובה סביב רישיון לייבוא 800 טון שומן חזיר לא כשר לישראל, שהוענק לעותרת, חברה המתמחה ביבוא חלקי פנים, על ידי משרד הכלכלה. הרישיון ניתן ביוני 2018 ויהיה בתוקף עד 31 בדצמבר 2018. בקשתה של העותרת לרישיון דומה לשנת 2019 נדחתה, מה שגרם לחברה להגיש עתירה. השאלות המרכזיות העומדות בפני בית המשפט הן האם למשרד הייתה סמכות להעניק את הרישיון, והאם העותר יכול היה להסתמך באופן סביר על חידוש הרישיון לשנת 2019, בהתחשב בנסיבות. באשר לשאלה הראשונה, מצא בית המשפט כי אין כל ראיה לכך שרישיונות יבוא לשומן חזיר ניתנו לפני המועד הקובע בחוק בשר ומוצר, הקובע כי נדרשים רישיונות יבוא למוצרי בשר הראויים למאכל אדם, אלא באותה מתכונת ובאותם מקרים כפי שהיה נהוג לפני יולי 1992. לפיכך, אין בסיס חוקי לסמכות להעניק את רישיונו של העותר. בסוגיית ההסתמכות טענה העותרת כי התחייבה לספק לחברה ישראלית (וולדמן) ולספק הולנדי (ויון) את שומן החזיר, וכי אי חידוש הרישיון יגרום להפסדים משמעותיים. בית המשפט הכיר בכך שהעותרת הסתמכה באופן סביר על חידוש הרישיון, שכן היא קיבלה הבטחות מהמשרד כי סביר להניח שלא תהיה בעיה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הרישיון הראשוני ניתן שלא כדין, וכי שיקולים של שלטון החוק וחוקיות גוברים על טענות ההסתמכות של העותר. לפיכך, הארכת הרישיון לא תהיה חוקית. עם זאת, מאחר שניתן צו ביניים המאריך את תוקף הרישיון בחודשיים וחצי לאחר החלטת המשרד, רשאית העותרת להשלים את יבוא כל הטובין שהוזמנו ושולמו עבורם בתקופה זו, שכן היא הייתה רשאית לנהל עסקים בהנחה שהרישיון תקף. לפיכך העתירה נדחית, למעט הוראה מצומצמת זו. גם טענת העותר לבטלות יחסית נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא הצדקה לכך במקרה זה. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.