בג"צ 1431/23

תקציר

עניינה של עתירה המערערת על שורה של פסקי דין הנוגעים לתאונת עבודה שגרמה לכאורה לפגיעה בעותרת, שהועסקה כמנהלת מחסן. לאחר שנפצע כאשר מטען נפל על רגלו הימנית, הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה". המוסד לביטוח לאומי קבע דרגות שונות של נכות זמנית, ובסופו של דבר הגיע למסקנה שלא קיימת נכות לצמיתות עקב האירוע. העותר ערער וביקש הכרה בפגיעה בברך ימין במסגרת התאונה, אך הוועדה הרפואית לעררים לא מצאה קשר סיבתי, וציינה בעיות ברכיים בעבר והיעדר תלונות מיידיות לאחר התאונה. החלטה זו אושרה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, אשר מצא את נימוקי הוועדה מספקים ומקיפים. גם ערעור לבית הדין הארצי לעבודה נדחה, שכן נקבע כי בית הדין לא יחליף שיקול דעת רפואי אלא אם נפלה טעות משפטית או מחדל פרוצדורלי. זאת ועוד, טען העותר כי הוועדה לא קיימה פסק דין קודם שדרש הנמקה מפורטת, אך נקבע כי הוועדה אכן התייחסה כראוי לכל החששות. בג"ץ דחה את העתירה בקובעו כי המקרה אינו נופל בקטגוריות המצדיקות את התערבותם, שכן מדובר במידה רבה בקביעה עובדתית בתחום מומחיותם של בתי הדין לעבודה. משכך, נדחתה העתירה והעותר חויב בתשלום הוצאות בסך 3,000 ₪.