ע"פ 3178/90

תקציר

המערער, מנשה גלמן, הורשע ברצח בכוונה תחילה ונידון למאסר עולם בגין הריגת שכנו בשל סכסוך על מחסן שבנה השכן בסמוך לביתו של גלמן. גלמן ערער על פסק הדין וטען כי ההריגה לא הייתה מתוכננת מראש ויש לראות בה הריגה, וכי הוראות תיקון מס' 37 לחוק העונשין חלות על עניינו, מה שיאפשר לבית המשפט להטיל עונש קל יותר ממאסר עולם. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ומצא ראיות מספיקות לכוונה המוקדמת של גלמן להרוג. עוד קבע בית המשפט כי התיקון לחוק העונשין אינו חל רטרואקטיבית על עניינו של גלמן, שהתרחש טרם חקיקת התיקון. יתר על כן, גם אם התיקון היה חל, גלמן לא עמד בתנאים לעונש מופחת, שכן לא פעל מתוך הגנה עצמית וחרג ממתחם ההתנהגות הסבירה. פעולותיו של גלמן לא היו הגנתיות לאחר העימות הראשוני, והיו לו אפשרויות אחרות לטפל בסכסוך מבלי להזדקק לכוח קטלני. השופטים דחו פה אחד את הערעור ואישרו את עונש מאסר העולם.