ע"פ 36262-11-13

תקציר

המערער הגיש במקור ערעור על הרשעתו ועל גזר דינו בהתבסס על הטעיה וטעות שלו בערכאה הנמוכה יותר. לאחר דיון בערעור החליטו המערער ובא כוחו למשוך את הערעור, אשר נדחה לאחר מכן. חודש לאחר מכן ביקש המערער לחזור בו מהסכמתו לדחות את הערעור, בקשה שהמדינה התנגדה לה. בית המשפט דחה את בקשת המערער, בנימוק של החלטתו השקולה של המערערת למשוך את הערעור לאחר שמיעת הטענות במלואה, ובהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות את המשך הערעור. יתר על כן, בית המשפט לא מצא טעם בערעור עצמו, וציין כי הודאתו של המערער ניתנה מרצונו החופשי ומתוך הבנת ההשלכות, וכי הערכאה הנמוכה יותר ניהלה את המשפט בהגינות וללא משוא פנים. השופטים הדגישו את הצורך בסופיות ההליכים המשפטיים ואת זכויותיהם של הצדדים האחרים המעורבים. טענת המערער בדבר אי הבנה והטעיה נתפסה כניסיון מופרך לתמרן את ההליך המשפטי, ומשכך, הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי נותר בעינו.