ע"פ 616/83

תקציר

במקרה שלפנינו, דן בית המשפט העליון בערעורו של רופא לשעבר שרישיונו הרפואי בישראל נשלל, אך המשיך לעסוק בגינקולוגיה במרמה. המערער הורשע בסופו של דבר בכך שהתחזה לרופא, קיבל הסכמה במרמה וביצע טיפולים בתואנות שווא. הסוגיות העיקריות נסובו סביב השאלה האם מעשיו, ובפרט גרימת הסכמה במרמה, מהווים מעשה מגונה ללא כפייה לפי סעיף 355 לחוק העונשין. פסק דין הרוב אישר כי מעשיו של המערער אכן היו מגונים בשל אמצעי המרמה ששימשו להשגת הסכמה, אשר פגעו במישרין בכבודם ובאוטונומיה של הקורבנות. השופט גולדברג הדגיש את האופי המרמתי של מעשיו של המערער, וציין כי גם פעולות רפואיות לגיטימיות עלולות להפוך למעשים מגונים אם ההסכמה הושגה בתואנות שווא. לעומת זאת, השופט ד' לוין חלק על כך, וטען כי היסוד המגונה צריך לדרוש כוונה מינית, אשר מצא חסרה במניעיו של המערער. הוא סבר כי היעדר כוונה מינית מצדו של המערער פירושו שיש לבטל את ההרשעה במעשה מגונה, אם כי הסכים עם ההרשעה במרמה ובתקיפה. השופט י' בך הסכים עם דעת הרוב, ואישר את ההרשעה על פי הפרשנות הקיימת של החוק, תוך הדגשת הקוהרנטיות עם התקדים השיפוטי הישראלי. למרות הדעות השונות בנוגע לפרשנות המשפטית, הסכימו כל השופטים כי התנהגותו הכוללת של המערער הייתה בת ענישה, ועל כן הוחזק גזר הדין, תוך הדגשת חומרת מעשי הטעיה שלו ותקוות השווא שניתנו לקורבנותיו.