ת"א 5036-05-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים בה, על בסיס הנתונים שנמסרו: **מבוא:** ההחלטה עוסקת בשתי בקשות לסילוק תביעה על הסף, שהוגשו על ידי עיריית ירושלים וחברת הגיחון בע"מ. התביעה עוסקת בנזקים שנגרמו לחצר ביתו ולדירות שבבעלות התובע, מחמוד שחאדה, כתוצאה מפיצוץ צנרת מים עירונית מתחת לשביל סמוך לנכסיו. בית המשפט החליט לדחות את שתי הבקשות. **עילת התביעה ונסיבות המקרה:** * **האירוע:** ביום 25.02.17, פיצוץ בצנרת מים עירונית גרם לחלחול מים, גלישת קרקע, קריסת חלק מהשביל הציבורי וקריסת קיר תומך לכיוון חצר התובע. מים חלחלו גם לתוך שתי דירות שבבעלות התובע. * **הנזקים הנטענים:** אובדן שימוש בחצר למשך 3 שנים, פגיעה בדירות עד כדי אי-התאמה למגורים, והפסד דמי שכירות בסך 1,500 ₪ לחודש לכל דירה (36,000 ₪ לשנה). * **הליך קודם:** התובע הגיש בעבר, ביום 07.09.17, בקשה לסעד זמני (צו עשה) לתיקון הנזקים. הליך זה נמחק לבסוף מחוסר מעש ביום 28.01.18. **טענות הנתבעות ובקשותיהן:** 1. **התיישנות:** הנתבעות טוענות שהתביעה התיישנה, שכן האירוע ארע ב-25.02.17, ובכך חלפו למעלה מ-7 שנים ממועד היווצרות עילת התביעה ועד להגשת התביעה הנוכחית (07.05.24). הן מציינות כי התובע ידע על הנזק וסיבותיו כבר במועד האירוע, וכן ידע על הפסדי דמי השכירות. 2. **העדר עילה והעדר יריבות (עיריית ירושלים):** העירייה טוענת כי: * התובע לא הוכיח שמדובר בשביל עירוני. * התובע עצמו סבור שחברת הגיחון אחראית לנזק. * חברת הגיחון היא תאגיד עצמאי שאינו מטיל אחריות על העירייה. * אין עילת תביעה כנגד העירייה, וכל הסכמה מהליך קודם הייתה בינה לבין הגיחון בלבד, ולא מול התובע. **טענות התובע:** 1. **התיישנות:** * התביעה הוגשה לפני חלוף מועד ההתיישנות, שכן יש להפחית מתקופת ההתיישנות את התקופה שבין הגשת ההליך הקודם (07.09.17) לבין מחיקתו (28.01.18), שהיא כ-4.5 חודשים. לפיכך, מועד סיום ההתיישנות הוא 26.06.24. * בנוסף, בהתאם לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, מאחר שהנזקים לדירות לא התגלו במלואם במועד האירוע, התביעה לא תתיישן כל עוד לא עברו 10 שנים מיום אירוע הנזק. 2. **העדר עילה והעדר יריבות (עיריית ירושלים):** * טענת העירייה לגבי היעדר הוכחה על היות השביל עירוני מחייבת שמיעת ראיות, שכן העירייה היא הבעלים של הרחובות והשבילים. * עמדת הגיחון בנוגע לאחריות העירייה אינה ידועה, אך הגשת הודעת צד ג' מצד הגיחון כנגד העירייה בהליך קודם, מחזקת את טענת אחריות העירייה, במיוחד בהיות הגיחון חברה בת של העירייה. * הימנעות העירייה מלצרף את הסכם הפשרה מההליך הקודם מחזקת את הצורך בהוכחת הטענות. **דיון והכרעה – התיישנות:** * **העקרונות המשפטיים:** * **תקופת התיישנות:** בתביעות נזיקין שאינן במקרקעין, תקופת ההתיישנות היא 7 שנים, החל ממועד היווצרות עילת התביעה (סעיף 5 לחוק ההתיישנות). * **מועד לידת עילת התביעה:** מועד זה מתגבש כאשר קיימים כל היסודות הנדרשים לביסוס עילת התביעה, באופן המקנה לתובע "כוח תביעה מושגי" ו"כוח תביעה מהותי" (פסקי דין פפר, כץ, אדוקה, טנוס). * **הפסקת מירוץ ההתיישנות (סעיף 15 לחוק ההתיישנות):** זמן שבין הגשת תובענה לבית המשפט לבין דחייתה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות. הפסיקה (פס"ד סרסור, זיסר) קבעה כי לשון "נדחתה" רחבה וכוללת גם מקרים של סיום הליך מכוח החלטת בית המשפט, כגון מחיקה מחוסר מעש. * **יישום לענייננו:** * בית המשפט קבע כי **סעיף 15 לחוק ההתיישנות חל גם על תובענה שנמחקה מחוסר מעש**. * התביעה הקודמת הוגשה ב-07.09.17 ונמחקה ב-28.01.18. התקופה שבין הגשתה למחיקתה (כ-4.5 חודשים) אינה נמנית במניין תקופת ההתיישנות. * לכן, מועד סיום תקופת ההתיישנות הוא 26.06.24 (7 שנים מיום הגשת התביעה הראשונה, בתוספת 4.5 חודשים), והתביעה הנוכחית הוגשה טרם מועד זה. * **התגברות על טענת התיישנות:** בית המשפט הדגיש כי בתאריך 27.02.17, מהנדס מטעם העירייה קבע שהבניין מהווה סכנה מיידית והורה על הוצאת המבנים והחצר מכלל שימוש עד להסרת הסכנה וביצוע תיקונים. קביעה זו מחלישה את טענת הנתבעות כי התובע ידע על מלוא היקף הנזק כבר במועד האירוע. * **החלטה:** הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות נדחית. **דיון והכרעה – העדר עילה כנגד העירייה:** * **העקרונות המשפטיים:** טענות של העדר עילה או יריבות, כאשר הן תלויות בבירור עובדתי או משפטי מורכב, עשויות להביא לדחייתן על הסף ולהצריך שמיעת ראיות. * **יישום לענייננו:** * **שביל עירוני:** השאלה האם מדובר בשביל עירוני היא שאלה עובדתית שתידון לאחר הצגת מלוא הראיות. * **הליך קודם והודעת צד ג':** קיומו של הליך קודם, בו הגיחון שלחה הודעת צד ג' לעירייה, והסתיים בפשרה (שפרטיה לא צורפו), מחזק את הצורך בבירור מערכת היחסים והאחריות בין הנתבעות. הימנעות העירייה מפירוט הסכם הפשרה מחזקת את הרושם שיש מה להסתיר. * **החלטה:** הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות נדחית. **סוף דבר:** * שתי הבקשות לסילוק על הסף נדחות. * הנתבעות יחויבו בהוצאות התובע: 2,340 ₪ בגין טענת ההתיישנות, ו-2,340 ₪ נוספים בגין טענות ההעדר עילה ויריבות (מחיוב העירייה בלבד). **עקרונות משפטיים וחידושים בהחלטה:** 1. **פרשנות מרחיבה של סעיף 15 לחוק ההתיישנות:** ההחלטה מאמצת פרשנות מרחיבה של המונח "תובענה שנדחתה" בסעיף 15 לחוק ההתיישנות, וקובעת כי הוא חל גם על תובענות שנמחקו מחוסר מעש. בכך, בית המשפט מונע קיפוח של בעלי דין שהפסידו זמן שיפוטי בשל עניינים פרוצדורליים, ומאפשר להם להמשיך את הליך התביעה לאחר סיום ההליך הראשון. זהו יישום חשוב של עקרון יעילות הדיון ושמירה על זכויות דיוניות. 2. **הכרה ב"נזק מתמשך" וב"גילוי נזק" כשיקולים בהתיישנות:** בית המשפט מתייחס לאפשרות שהנזקים לדירות לא התגלו במלואם במועד האירוע, ובכך מרמז על התחשבות בכלל "גילוי הנזק" (Discovery Rule) בהקשר של התיישנות, גם אם לא מיושם באופן מלא במקרה זה (כפי שמקובל בחוק נזיקין, סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין). ההתייחסות לקביעת מהנדס העירייה מחזקת את הרעיון שייתכן והיקף הנזק לא היה ברור מיידית. 3. **התייחסות להליכים קודמים ולמערכת יחסים בין נתבעות:** בית המשפט מראה כי יש לבחון את היסטוריית ההליכים ואת מערכת היחסים בין הנתבעות. הקביעה כי הימנעות העירייה מלפרט את הסכם הפשרה בהליך הקודם מחזקת את הצורך בשמיעת הראיות, הינה משמעותית. הדבר מדגיש את עקרון שקיפות הדיון ואת הרצון למנוע הסתרת מידע רלוונטי. 4. **הבחנה בין עילות משפטיות לבקשות סף:** ההחלטה מבהירה כי טענות כמו "העדר עילה" או "העדר יריבות", כאשר הן דורשות בירור עובדתי או משפטי מורכב, אינן עילה מספקת לסילוק תביעה על הסף, ויש להביאן לדיון לגופו של עניין. **ביקורת פוטנציאלית (מבלי לפגוע בהחלטה):** * **חישוב ההתיישנות:** יש לשים לב כי התביעה הנוכחית הוגשה ב-02.05.24, ולא ב-07.05.24 כפי שצוין בתחילת ההחלטה, אך בחישוב ההתיישנות נראה שנעשה שימוש במועד המאוחר יותר. ייתכן שהיה מקום לבדוק את תאריך הגשת התביעה המדויק (02.05.24) אל מול חישוב ההתיישנות. * **הפסד זמן שיפוטי:** אף על פי שסעיף 15 לחוק ההתיישנות הוחל, התקופה שבה ההליך הראשון היה תלוי ועומד (4.5 חודשים) ולאחר מכן נמחק, היא אכן זמן רב. ההחלטה אמנם מונעת קיפוח, אך היא אינה מתייחסת להשלכות האפשריות של השיהוי בהגשת התביעה הנוכחית, מעבר לסוגיית ההתיישנות הפורמלית. * **העדר יריבות מול העירייה:** אף על פי שנדחתה על הסף, טענת העירייה לגבי היות הגיחון תאגיד עצמאי היא טענה שיש לבחון היטב במסגרת ההליך העיקרי, במיוחד לאור היותה של הגיחון חברה בת של העירייה. **לסיכום:** ההחלטה מהווה דוגמה ליישום עקרונות יסוד בדיני התיישנות, תוך מתן פרשנות מרחיבה וצודקת לסעיף 15 לחוק ההתיישנות. היא מדגישה את החשיבות של שמיעת הראיות במקרים מורכבים, כאשר טענות מקדמיות אינן ברורות די הצורך כדי להוביל לסילוק על הסף. ההתייחסות להליך הקודם ולהיעדר שקיפות מצד העירייה מחזקת את המגמה המשפטית של דרישת בירור מלא של טענות, במיוחד כאשר קיימים יחסי גומלין בין הנתבעים.