ת"א 13505-05-11

תקציר

פסק הדין דחה את תביעת הנזיקין של התובעים נגד מדינת ישראל. התובעים, בעלי משקים בערבה, טענו כי המדינה רשלנה ביישום מדיניות הממשלה בכל הנוגע להעסקת עובדים זרים, דבר שהוביל להפסדים כספיים. בית המשפט מצא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את חבות המדינה. התביעה נסובה סביב עונת החקלאות 2010, במהלכה טענו התובעים כי המדינה לא מימשה היתרים לעובדים זרים וגרמה להם נזק. הגנת המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה, שכן אין בה כדי להתייחס בדיעבד לתקינות מדיניות הממשלה. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו ומצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם לרשלנות. נוהלי המדינה להעסקת עובדים זרים לא נמצאו בלתי סבירים באופן קיצוני, והתובעים לא הוכיחו כי מדיניות של "שמיים סגורים" מנעה מהם להביא עובדים זרים. בנוסף, בית המשפט בחן מקרים פרטניים שהציגו התובעים, אך מצא כי גם במקרים ספציפיים אלה, התובעים לא הוכיחו כי המדינה פעלה שלא כדין. הימנעותם של התובעים מזימון עדים רלוונטיים, כגון נציגי חברות כוח אדם, החלישה את טענותיהם. בסופו של דבר פסק השופט לטובת המדינה, דחה את התביעה והורה לתובעים לשלם הוצאות לכל אחת מהמשקים התובעים בסך 4,000 שקל, בסך כולל של 132 אלף שקל. גיא חסון, התובע 11, היה פטור מתשלום הוצאות בשל נסיבות חריגות. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 45 יום.