עמ"ש 42980-10-19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור אזרחי בעניין צוואה. המערערת, בתו הבכורה של המנוח, טענה כי יש לפסול את הצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת ואוזלת יד. עם זאת, השופטים שדנו בערעור לא מצאו עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא. הם הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיימת "נימוק של בורר" לכתיבת הצוואה כמות שהיא, בהתחשב בפרידתה הארוכה של המערערת מאביה וביחסים המסוכסכים בין בעלה לבין המנוח. השופטים גם לא מצאו כל הצדקה לטענותיה של המערערת בדבר השפעה בלתי הוגנת ומעורבות צד שלישי בעריכת הצוואה, וציינו כי טענות אלה כלל לא הוזכרו בהתנגדותה הראשונית. יתר על כן, הראיות הראו כי המנוח היה עצמאי ולא הוכח כי הושפע שלא לצורך. השופטים הדגישו את תפקידה המצומצם של ערכאת ערעור בהתערבות בממצאים עובדתיים, ועל יסוד זה דחו את הערעור. ההחלטה התקבלה פה אחד, והמערער חויב לשלם הוצאות שימוע בסך 40,000 ₪.