ת"א 68321-11-18

תקציר

פסק הדין דוחה את טענתו העיקרית של התובע ומקבל חלקית את התביעה שכנגד. התובע, שביצע עבודות בנייה עבור הנתבעת, טען כי הם הסכימו בעל פה על עבודות נוספות וכי על הנתבעת לפצות אותו בגין תוספות אלה. מנגד, טענה הנתבעת כי מרבית העבודות הנוספות לא אושרו ואף לא התבקשו ולכן אין לשלם לתובעת בגינן את שכרה. בית המשפט מינה מומחה להערכת התיק, אשר הגיע למסקנה כי הסכום הכולל שהנתבע חייב לתובע, כולל כל התוספות, הוא 1,135,003 ₪. עם זאת, יש להפחית סכום זה בקיזוזים מוסכמים, עלות ליקויי הבנייה ותשלום חלקי של הנתבע, כך שיישאר 20,720 ₪ - או 44,620 ₪ אם בית המשפט יקבע כי התובע אינו זכאי לעלות העבודות שלא אושרו מראש. בחוזה בין הצדדים צוין כי כל יצירה נוספת מחייבת אישור מראש ובכתב מהנתבעת. הנתבעת טענה כי תנאי זה לא התקיים ברוב העבודות הנוספות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הדרישה החוזית לאישור בכתב היא ראייתית בלבד ולא מהותית. התנהלותם של שני הצדדים הראתה כי לעתים קרובות הם תיקנו את החוזה בעל פה ככל שהעבודות התקדמו. זאת ועוד, הימנעותה של הנתבעת מלהביא עדויות של עדי מפתח שהיו יכולים לסתור את טענות התובעת פועלת נגדה. לפיכך, קיבל בית המשפט את עמדת התובעת כי העבודות הנוספות אושרו בעל פה וקבע כי התובעת זכאית לתשלום עבור כל העבודות שהוערכו על ידי המומחה, לרבות אלו שלא אושרו בכתב. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין איחורים במסירת הנכס, שכן עיכובים אלה נגרמו בשל שינויים שביקשה הנתבעת ואספקת חומרי בנייה על ידה. כתוצאה מכך, חויב התובע לשלם לנתבע 20,720 ₪, בצירוף הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.