ת"פ 23054-08-21

תקציר

הדיון נסוב סביב העבירה הראויה המיוחסת לפי סעיף 348 לחוק, דהיינו מעשה מגונה בקטין. חומרת העבירה מוכרת, עם עונשים פוטנציאליים של עד שבע שנים או עשר שנות מאסר לפי סעיפים 348(א) ו-348(ב) בהתאמה. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי הנסיבות הנוכחיות אינן מתיישבות עם רף החומרה הגבוה הכרוך בסעיף 348(ב). הפסיקה תומכת בפרשנות זו, ומראה כי סעיף 348(ב) מיושם בדרך כלל במצבים חמורים יותר. יתר על כן, בית המשפט מציין כי החוק כבר מתייחס להסכמת קטינים, ולכן הנסיבות הנוכחיות אינן מספיקות כדי להצדיק את האישום החמור יותר. פסק הדין מתייחס גם לסמכותו של בית המשפט לתקן את העבירה הנאשמת ולהעביר את ההליך לבית משפט השלום. סעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר תיקונים כאלה לבקשת כל אחד מהצדדים, אך הוא שמור בדרך כלל למצבים של הסדרי טיעון או משפטים מתנהלים. במקרה זה, מאחר שהתיקון מתבקש מלכתחילה בשל טעות לכאורה של התביעה בבחירת העבירה, בית המשפט קובע כי יש להעביר את ההליך לבית משפט השלום בירושלים. החלטה זו מונעת על ידי עקרון היסוד של חלוקת סמכויות והפחתת עומס העבודה של ערכאות גבוהות יותר, תוך הבטחת שמיעת תיקים בפורום המתאים. לסיכום, בית המשפט קובע כי האישום המתאים לעובדות שהוצגו הוא לפי סעיף 348(א), והתיק יועבר לבית משפט השלום אלא אם כן התביעה בחרה בדחייה, ותאפשר להם לערער על ההחלטה. פסק הדין ייושם עד ליום 26.4.2026 ולא יפורסמו פרטים אודות הקורבן.