ה"פ 10183-02-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם פשרה בנוגע לנכס ברחוב ארנון 13, רמת גן. המבקש, דייר מוגן, הסכים בעבר לוותר על זכויותיו בתמורה לדירת שלושה חדרים בקומה השנייה בבניין שייבנה על ידי המשיב, בצירוף סכום כסף. ההסכם היה אמור להירשם על שם המבקש וכלל סעיף המאפשר למשיב להסב את הדירה לדירת שני חדרים אם ישלם סכום נוסף. בהמשך דרש המבקש דירת שני חדרים ללא תשלומים נוספים, אך לבסוף דחה את התביעה. לאחר מכן התנהלו הליכים שונים בין הצדדים, הקשורים לפרשנות הסכם הפשרה. המבקש טען כי הכוונה הייתה שיקבל דירה קדמית עם חניה ומחסן צמודים, ואילו המשיב טען כי מיקום הדירה בתוך הקומה נתון לשיקול דעתו. השופט פסק לטובת המשיב וקבע כי הסכם הפשרה, שלא פירט את המיקום המדויק ולא ציין מקום חניה או מחסן כלשהו, שיקף נאמנה את כוונות הצדדים. המבקש לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. לפיכך, דחה השופט את התביעה והורה למבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, תוך שהוא קובע כי המבקש יוכל לקבל דירת שלושה חדרים בקומה השנייה לאחר שישלם את הסכום שנקבע מופחת משווי מקום החניה.