דב"ע לז/576 - 01

תקציר

שני ערעורים אלה הנדונים בבית הדין לעררים של הביטוח הלאומי מבוססים על שאלה משותפת בדבר פרשנות הסכם גמלה בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי. ההסכם המדובר נועד להעניק הטבות לאנשים עם מוגבלות בניידות, המוגדרות כאחוזי מוגבלות בניידות. המערערים טוענים כי יש לקבוע את דרגת נכותם בתיאום עם הפריט התואם הקרוב ביותר ברשימה שבהסכם. עם זאת, לשונו הברורה והחד-משמעית של ההסכם קובעת כי הקביעה צריכה להיעשות "על פי הרשימה". בית הדין מצדד בביטוח הלאומי וקובע כי לא ניתן להרחיב את הזכויות החוזיות המפורטות בהסכם למערערים שכן הם אינם צד לחוזה והלשון ברורה. יתר על כן, ההטבות המפורטות בהסכם אינן הטבות ביטוח לאומי טיפוסיות אלא מהוות תחליף לפטורים ממס. בית הדין מדגיש כי הביטוח הלאומי פועל מטעם הממשלה ומחויב לתנאי ההסכם. כל שינוי בפרשנות ההסכם צריך להיעשות על ידי הצדדים המעורבים, ולא על ידי בית הדין. בנוסף, בית הדין מציין כי אף שנראה כי ההטבות אינן זמניות עוד, והמוטבים אינם זקוקים בהכרח להטבות סוציאליות, יש להעלות סוגיות אלה בהליך אחר.